הזעת יתר מוקדית מופיעה אצל אנשים סה”כ בריאים ולאחרונה התגבשה הדעה שתופעה זו, מופיעה בשכיחות גבוה אצל בני משפחה קרובים.
הזעת יתר מוקדית משמעותו שהסובל ממנה מזיע בחלקי גוף בודדים,דוגמא ידיים, רגליים, בתי- שחי ואיננו מזיע באופן מוגזם בכל הגוף לכן חובה להיות זהירים, היות והזעת יתר מפושטת, בעקר בזמן שינה, יכולה להעיד על מחלות שונות שיש צורך לטפל בהן בדחיפות.
המחקרים האחרונים בנושא הזעת יתר הוכיחו כי בין 20-50 אחוז מהאוכלוסיה אשר סובלים מהזעת יתר יורשים אותה מבן משפחה קרוב.
כ-25 אחוז מהסובלים מהזעת יתר בבתי השחי, מזיעים בגזמה, גםבכפות הידיים והרגליים וסה”כ אלו הסובלים מהזעת יתר בבית שחי מהווים כ-50 אחוזמהמזיעים. לכ-20 אחוז מהקבוצה הזו יש הזעת יתר שמוגבלת אך ורק לבתי-השחי.
אלו הם הסטטיסטיקות, שנעשו בצורה מבוקרת ועל קבוצות גדולות של אנשים בשנה האחרונה.
מדובר באוכלוסיה צעירה,הגיל הממוצע הוא פחות משלושים שנה.
הסיבה להזעת-יתר מוקדית, דוגמא בבתי שחי איננה ברורה לחלוטין.ברוב הסובלים מהזעת יתר בבית שחי, מספר בלוטות הזעה והמבנה של הבלוטות נמצא תקין ונורמלי .
סך הכל עור גופנו מכיל בין 2-4 מיליון בלוטות זעה המשמשות בעקר לויסות חום הגוף ובבתי השחי בכל סנטימטר מרובע מוצאים כ-360 בלוטות .
הן מתחלקות לשתי קבוצות. בלוטות אקריניות שמהוות רוב והמפרישות את נוזל הזעה ובלוטות אפוקריניות אשר מפרישות נוזל אשר מקנה לזעה את הריח הספציפי.
מערכת בלוטות הזעה מופעלת על ידי סעיפים סופניים של העצב הסימפטטי, עצב עליו אין לנו שליטה.כל בלוטת זעה שהיא מיקרוסקופית ואיננה ניתנת לצפיה בעין בלתי מזויינת, מקבלת סעיף קטן כזהמפעיל את הבלוטה הבודדת וגורם להפרשת זעה.
זהו תאור מאד סכמטי . פיזיולוגית הפרשת זעה, מורכבת בהרבה יותר.
הטריגר (הגירוי הראשוני) של הפרשת זעה מתחיל במוח, בקליפת המוח. משם עובר למבנים יותר נמוכים, להיפוטלמוס, ממנו למוח השדרה ולעצבים הצדדים הנפרשים ממח השדרה. בסוף הדרך, לאותם מיליוני בלוטות הזעה בעור .
הכל מתחיל במוח,קרוב לודאי ולכן אין הזעת יתר מוקדית בזמן שינה. אנחנו ישנים, המוח נמצא “בהילוך נמוך” וחלק מהתפקוד שלו פוסק באופן זמני.
בזמן ערנות המצב משתנה, אנו דנים באנשים בריאים, אך אלו במצבים של התרגשות, אף קלה ביותר מייצרים פעילות יתר במוח, קרוב לודאי במעבר פולסים מקליפת המח להיפוטלמוס.
אז מופיעה הזעת יתר, אותה תופעה מטרידה אשר פוגעת באיכות חייהם.
מטפטפים מבתי השחי, מתקשים בלבוש הדוק לגוף עקב “העיגולים” שמייצרים, מטפטפים בכפות הידיים נמנעים מללחוץ יד, “טובעים” בתוך הנעליים וכל הזמן מסתובבים עם תחושה שהסובבים אותם מרגישים בזאת.
הבוטוקס נתן מענה טוב לבעיה, למרות שהשפעתו היא זמנית, בערך לששה חודשים.
ניתן להזריקו במקומות שונים בגוף, אך בצורה ובמינון נכונים.
לצערי הופיעו על הבמה לא מעט מזריקים אשר אין להם את הידע והמיומנות לעשות זאת.
מופעים אנשים ואומרים בפליאה, הזריקו לי בוטוקס וכעבור שבועיים שוב חזרה הזעת היתר. למה זה קורה? הרי הבטיחו לי אחרת!
אין להתפלא. ברגע שהבוטוקס הוזרק לא נכונה, או ניתן בריכוז לא נכון לא תהיה לו השפעה.
ניתוח סימפאטקטומי, אותו ניתוח פולשני בתוך בית החזה בו מהדקים או חותכים סעיפים ראשיים של העצב הסימפטטי הוא יעיל בכ-60 אחוז על מנת לפתור את בעיית ההזעה בכפות הידיים. השפעת הניתוח הזה מזערית ואם בכלל ,על הזעת יתר בבית השחי ותופעות הלוואי והסיבוכים של הניתוח שכיחים ולעיתים קשים. תופעת “ההזעה המפצה” בגין הניתוח היא שכיחה ונעה בסביבות ה-60% .
לגבי בתי- השחי הסיפור הוא שונה לחלוטין.
בתי שחי הם המקומות היחידים בגוף בו ניתן לבצע ניתוח מקומי ברמת בטיחות מהגבוהות ביותר ועם הצלחה הקרובה ל-95 אחוז.
בניתוח זה מגרדים ולאחר מכן שואבים מספר רב של בלוטות זעה וכך משיגים שתי מטרות.
צמצום של מספר הבלוטות וניתוק של העיצבוב אשר גרם להם לפעול “בהילוך גבוה”.
ענין “ההזעה המפצה”, איננו קיים כאן, היות וכל הפעולה הכירורגית נעשית “בסוף הדרך”
ולא פוגעים בעצבים הגדולים, כמו בניתוח סימפטקטומי.
במהלך 6 שנים האחרונות מאות מטופלים עברו את ניתוח שאיבת בלוטות זעה על ידי ד”ר אלון פניני בלוס אנגלס ועל ידי בתל-אביב.
השיטה היחודית שלנו,תוך שימוש במיכשור מאד ספציפי, הביאה להצלחה ולפתרון מלא של בעית הזעת יתר בבתי השחי בכ-95% מהמנותחים.
רמת הצלחה כזו לא היתה קיימת , למרות שלא מעט רופאים הבינו את העקרון שבאמצעות פעולה כירורגית מסויימת, מקומית בבתי שחי , ניתן אולי להפסיק את ההזעה המוגברת.
גם היום, שוב לצערי, בעיקר “מכונים” מפרסמים שהם מבצעים ניתוח דומה, מבלי לאמץ בצורה קפדנית את שיטת פניני/טמאן וכמובן לא מצליחים להשיג תוצאות מתקבלות על הדעת.
היו כאלה אשר ביצעו “המסת שומן” בבתי השחי על מנת להפסיק את הזעת היתר.
פעולה זו איננה הגיונית, היות ובלוטות הזעה נמצאות עמוק בעור ולא ברקמת שומן ולכן ההמסה, במקרה הטוב, רק תגרום לניתוק חלקי של העצבוב לבלוטות הזעה וזה לא מספיק על מנת להפטר מהמטרד.
התובנה לגבי האפקטיביות הגדולה של הניתוח הספציפי הזה, עדיין לא נתגבשה, בעיקר לא בארצנו. גם רופאים, חלקם הגדול לא מכירים את הניתוח וחלקם אף טוען שבכל ניתוח להפסקת הזעת יתר בבתי השחי תופיע “הזעה מפצה”, דבר שהוא כמובן לא נכון. נתקלתי גם בטענה שגם לאחר הזרקות בוטוקס “ההזעה המפצה” עלולה להופיע וכמובן שזה גם איננו נכון.
בספרות המקצועית, מופיעים יותר ויותר מאמרים על קבוצות מטופלים אשר עברו ניתוח שאנו מישמים ותוצאות הניתוח, דומות. כ95 אחוז מהמטופלים נפתרים מהמטרד ולחמשת האחוזים הנותרים בהם הניתוח לא צלח בפעם הראשונה הוא יצליח, כמעט במלואו, בפעם השניה.
כמו כן מתחיל להיות ברור שניתוח הבחירה לטיפול בהזעת יתר בבית השחי הוא גרד ושאיבת בלוטות זעה או לחילופין הזרקות בוטוקס.
נכתב על ידי יוסף ד”ר טמאן
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר.
http://www.dr-teman.co.il
מקור המאמר: מאמרים.
